הדרן הרבי על כל סדר מועד

א. יש תמיהה גדולה (כפי שהקשו בכמה ספרים ), כיצד זה שרבי יהודה הנשיא לא הכניס מסכת חנוכה בסדר מועד? ובכלל לא מוזכר במשנה כל הסיפור של נס חנוכה והלכות נר חנוכה (למרות ש"חנוכה" הוזכרה בכמה מקומות במשנה ), ובלשון השדי חמד: "וראוי לשים לב ולדעת בדבר הזה כי הלא דבר הוא".

ב. והנה יש מיישבים (בשם כמה מגדולי ישראל ): שרבינו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד, ונס חנוכה היה ע"י בית חשמונאי משבט לוי שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד, לכן היה לבם של בית הנשיא מרה על החשמונאים שנטלו מהם המלוכה, נגד מה שכתוב בתורה ד"לא יסור שבט מיהודה" – לכן לא הזכיר רבינו הקדוש דיני חנוכה במשנה.

אבל תירוץ זה מופרך מכו"כ טעמים, כי:
א) כפי שהעירו "שיש בענין זה ח"ו חילול השם לאמור על רבינו הקדוש שבעבור כבודו וכבוד בית אבותיו יסתיר לפרסם הנס".
– ובפרט שאמרו רז"ל (סיום מס' סוטה) "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא" ובלשון הרמב"ם (בהקדמתו לפיה"מ) ש"היה בתכלית החסידות והענוה"!
ב) בית הלל הם בעלי השמעתתא ד"מוסיף והולך" בנר חנוכה. ואף מרומז בשם חנוכה (כמובא בפוסקים) ר"ת "ח' נרות והלכה כבית הלל".
והנה, איתא במדרש (ב"ר פצ"ח, ח) "הלל מדוד" וכ"כ בספר הקבלה להראב"ד (ד"ה הלל ושמאי) "הלל עלה מבבל . . ומבית דוד היה מזרע המלוכה".
ואם כן ממה נפשך, אם מלכות חשמונאי היתה פגיעה במלכות בית דוד – לא יתכן שבית הלל לא חשו לכך, ואם אינו פגיעה – הרי השמטת ענין חנוכה ע"י רבי הוא לכאורה פגיעה בכבוד בית הלל (ורבי היה מחוייב בכבוד הלל, שהרי "הוא שביעי להלל כו'" (אג' רב שרירא גאון).
ג) יש אומרים ש"זקני ב"ש וזקני ב"ה כתבו מגילת חשמונאי ומגילת תענית" – בהם הונצח לדורות הנס וענייני חנוכה, היינו שזקני ב"ה השתדלו לפרסם ולהגדיל הנס – דבר השולל קס"ד האמור.
ד) מאריכות לשון הרמב"ם (ריש הל' חנוכה) "וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים כו'" משמע שלא היה כאן שום חשש איסור.
מכל אלה ועוד, ברור שאי אפשר לומר שרבי ישמיט נס שהוא גם נצרך לדורות להלכה למעשה, בגלל חשש פגיעה באבותיו.

ג. וי"ל הביאור בזה:
הטעם שהתירו לכתוב המשניות בכלל, אף ש"דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב" (גיטין ס, ב. תמורה יד, ב) – הוא משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", דכיוון "שנתמעט הלב והתורה משתכחת" (רש"י בגיטין שם) לכן הפרו דברי תורה לשעה, וכתבו את המשנה.
אך כל זה בדברים שראו במוחש שהם הולכים ומשתכחים, משא"כ בדברים ידועים אין לכתבם, כפי שכותב הרמב"ם בפיה"מ (מנחות רפ"ד) "ודיני הציצית והתפילין והמזוזה . . אין ראוי . . לדבר בהן, והמשנה לא דיברה על אלה המצוות דבר מיוחד לכלול דיניהם . . לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חיבור המשנה, והיו עניינים ידועים ונהוגים ביד כל העם . . ועל כן לא ראה לדבר בהן".
ובענייננו, נס חנוכה שאירע בסמיכות לאותו זמן – בתחילת תקופת המשנה, וממילא היו הכל "עניינים ידועים ונהוגים" – לא היה לרבי היתר לכתבם!

[וי"ל שאחת הסיבות לכך, היא גם משום שנס זה נכתב במגילת תענית, ובלשון התוספות (מגילה ז, א, ד"ה שנאמרה): "חנוכה שניתנה לכתוב מדרבנן במגילת תענית". ומגילה זו היתה מצויה בידי רוב בנ"י, עד שממנה המקור לפתיחת הסוגיא דחנוכה שבמסכת שבת]

ד. ובסגנון דתורת החסידות, מיוסד על מארז"ל בנגלה דתורה (שבת קיג, ב): "ותותר – בימי רבי", דהיינו שבזמנו של רבי לא היה עדיין חושך הגלות גדול כל כך, ונשארו עוד שיריים מהגילויים דבזמן שביהמ"ק היה קיים, ולכן לא הוצרכו בנידון זה (דנס חנוכה) עדיין לירידה ("הפרו תורתך") לכתבו, כי עדיין היו חדורים בנס, הכרת הנס, ופשוט גם כללות ורוב פרטי דיני חנוכה וכו'.

מבוסס על: ס' "היכל מנחם" ח"ג, מדור "שיחות קודש" עמ' רכב ואילך. מעובד על יסוד דברי הרבי (בשיחות ש"פ עקב תשמ"א, ש"פ חיי שרה תשמ"ב, "יחידות" משנת תשל"ז, ועוד), ע"י ידידי הרב מרדכי מ. שי' לאופר. ובל"נ יצא על ידו ביתר הרחבה בהמשך.